שומרת ההבטחה

הרי האלפים. קסם הפסגות המושלגות, הסלעים האפורים המשוננים, והאוויר שאוחז בתוכו שירים צלולים צלולים - כבשו את ליבי לחלוטין. שנה שעברה בעודי בשוויץ, זכיתי לגור חודש בינות הרי האלפים, באחת הפעמים בהן טיפסתי לפסגת הר, הגעתי למקום בו היו עצי ערמונים זקנים ויפהפיים. אחת מעצות הערמונים סיפרה לי מיתוס עתיק ומכושף, שמילא אותי בפליאה והכרת תודה. בימים אלו בעוד שנה שמאנית הסתיימה ושנה נולדה, ושנה אזרחית חדשה עומדת להיוולד, אנחנו נמצאים בזמן של בחירות והתבוננות. רבים מאיתנו מתבוננים על השנה החולפת ובוחרים בחירות לקראת השנה החדשה, רבות שואלות את עצמן איך אפשר לשפר ולהיטיב. לכבוד הזמן הכל כך עוצמתי הזה, החלטתי לשתף אתכם את המיתוס שקיבלתי מעצת הערמונים, ובסופו שיתפתי מילים, שאני מאמינה, יוכלו לעזור להבין את המיתוס ולעשות בחירות מיטיבות בשנה החדשה. בסוף הסיפור וההסבר הוספתי מספר תמונות מהאלפים המרהיבים.

שומרת ההבטחה על פסגת הר גבוה שמכוסה בשלג כל השנה, בתוך מערה – היא חיה.

זקנה עם עיניים תכולות בהירות, ושיער לבן שנפרש כמו קורים והישתרש מעלה ולצדדים אל תוך קירות ותקרת המערה.

עצמותיה הזקנות כבר התאבנו וחלקן אף אוחזות בתוכן קריסטלים,

דמה שפעם היה אדום, הפך לבן ועדיין זורם בעורקיה הסגולים,

רגליה ועגנה התמזגו, התחברו והפכו חלק מאבן ריצפת המערה - והיא עודנה חיה.

היא עוד זוכרת את השירים הקדומים של ההרים,

המקצבים - עוד מהדהדים בה,

המילים - עוד שמורות בתוכה.

גופה מבקש לו את מנוחת הנצח שבאדמה - והיא עוד ערה.

מילות השירים הקדומים לא ישכחו - היא אמרה.

ניגוני השירים העתיקים לא יאבדו - היא הבטיחה.

במילותיה והבטחותיה אלו, היא עוד מחזיקה את מילות השירים, מחזיקה את זכרון המקצבים והמנגינה, מחזיקה את החיים.

האדמה אמרה לה שהסלעים יזכרו את השירים – אך היא מסרבת,

הרוחות שנכנסות אל תוך המערה הבטיחו שיקחו את השירים הרחק, אל מקדשים בהם ישמרו לעד – אך היא לא מוכנה לוותר.

ציפורים מגיעות ושרות לה על חיים חדשים שעוד אפשר לחיות, ועולם מרהיב שכדאי לחוות – אך שירתן מחליקה כמו מים על סלעי השירים שבתוכה, ולא חודרת.

ליבה ממשיך לפעום,

והיא חיה ושומרת את הבטחתה.

סוף הסבר לסיפור עמוק בהוויה של כל אחת ואחד מאיתנו, עמוק- מעבר למחשבות, לרגשות, לרצונות, לבחירות, וחיי היום יום. עמוק בפנים אפשר לשמוע את הקול של הנשמה - הווית הנצח שהיא מהותנו- הרבה לפני והרבה אחרי שבחרנו חיים בגוף אנושי. כל נשמה, לפני שבוחרת להגשים את עצמה בגוף אנושי - עושה בחירה, מבטיחה הבטחה... המיתוס הכל כך מכושף הזה, בא לעורר אותנו לשאלה - מה היא אותה בחירה עמוקה שנמצאת בתוכי? מה הבטחתי לעצמי, לפני שהגעתי לחיים אלו? מהו אותו סלע יסוד שנמצא בתוכי? מה העקרון, המהות, הרצון שנמצאים בתוכי הרבה לפני כל דבד אחר? ברגע שאנחנו יודעות ויודעים מה היא אותה הבטחה - חשוב לאחוז בה. בדיוק כמו הזקנה במיתוס שהבטיחה לשמור את השירים העתיקים ודבר לא מניעה אותה מאותה בחירה, גם אנחנו, כך מלמד אותנו המיתוס, חשוב שנשמור ונחיה את ההבטחה שהבטחנו לעצמינו. לאחוז באותה הבטחה- גם כשהמציאות מטלטלת, גם כשהחיים משתנים, גם כשאלו שסובבים אותנו אומרים שכדאי להניח, גם כשהמחשבות שלנו אומרות שעכשיו לא מתאים, גם כשנראה שכבר אי אפשר... גם אז, לאחוז בתוכנו את אותה הבטחה, ולחיות. A story from an old Chestnut tree, on the path to Lago di Cama, above Cama village, Ticino, Switzerland.

מקווה שאהבתם את הסיפור- הוא ניתן לכם באהבה. אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים, שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים. רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שסיפור עולה לאתר? לחצו על הקישור והצטרפו לקבוצת ווטסאפ שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.

קבוצת ווטסאפ