הפעם ההקדמה היא של העץ, בסוף הסיפור ניתן הסבר למשמעות הסיפור.. הנושמת והמלכה
הקדמה האדמה שלנו,
במקומות בהם היא ירוקה, מלאת חיים ועטופה בעצים וצמחים – היא ממלאת אותנו בברכות ומאפשרת לנו להמריא גבוהה אל עבר החלומות.
אדמה צהובה וחולית- מאפשרת לנו לפגוש את עצמינו בלי מסכות, בפשטות של אמת.
אדמה שחורה, אדמת ביצות או סלעים שחורים ואפורים - מאפשרת לנו לצלול אל תוך סודות עתיקים שנשמרו מזמנים קדומים.
אדמה לבנה, מכוסה בשלג וקרח- מאפשרת לנו לחלום הכי רחוק שאפשר, לחלום עתיד, אפשרויות, והזדמנויות.
אדמה כחולה, כזו שמכוסה במים שזורמים ונעים- מאפשרת לנו טירוף ושגעון, פריצה של גבולות ומוכנות ללכת אל מעבר למה שנראה אפשרי.
סיפור
הסיפור שלנו מתחיל במקום בו אמא אדמה ירוקה ומלאה בטחב, מקום של עשבים, עצים ושיחים, שם בלב היער חיה בֵלְמִיסַה. בֵלְמִיסַה הייתה גבירה של יערות, אדונית שחיה בין עצים ושיחים, אצולת יער וטחב.
לא תמיד אצילים חיים בארמונות, יש כאלו שחיים ביערות, מדבריות והרים. בלמיסה הייתה אצילה של יערות ומלוא אצולתה ותפארתה נבעה מתוככי היער- שמלת חן עשויה טחב ועלים היא לבשה, על גופה ענדה מחרוזות ועגילי ענברים, ציפורניה קושטו באבקת כנפי שפיריות, ושיערה שעוצב בעזרת קנוקנות- קושט בנוצות צבעוניות, היא הייתה מהלכת בפאר וחן בנתיבי היער, שסלל שבילים במיוחד לכבוד הוד רוממותה. בעודה פוסעת בשבילי היער היא הייתה שרה- היה לה קול עדין ומסתלסל- החינניות שבה היא שרה והיופי שהיא הפיקה מעצמה, המסו ופתחו גם את הלבבות הקשוחים ביותר.
לא היה דבר שחסר לה- היא חיה את אצילותה המלכותית, ובהתאמה היער הביא לה את כל שהיא הייתה צריכה- מי מעיין קרירים לשתיה, מעדני פירות יער מתוקים, פטריות בשרניות ושורשים טעימים.
כל שהיא עשתה ביער היה לחיות את אצילותה המוחלטת, ובזכותה, היער על כל שוכניו, מצא את עצמו מתהדר ומזדקף, נפרש וצומח אל עבר כל שהוא יכול להיות. היער חגג את נוכחותה בתוכו ואפשר לה להיות את שהיא - מלכה.
לא רחוק מהיער המפואר, היו ביצות ובתוך הביצה הגדולה חיה "הנושמת"- גופה אדיר המימדים שהיה מבריק וחלק היה רוב הזמן מתחת למים, אחת לכמה שעות, היא הייתה מעלה את ראשה מעל מי הביצה, לוקחת שאיפה עמוקה וצוללת חזרה פנימה, השאיפות שלה היו כל כך קולניות, ארוכות ועמוקות עד שאף אחד בביצות לא פספס אותן, וכמובן שמסיבה זו ניתן לה השם – הנושמת.
בזמן שהיא הייתה מתחת למים, נושפת אט אט בועות אוויר קטנטנות, היא הייתה מתבוננת עמוק עמוק אל מעמקי הביצה - אל הסודות, אל הנסתר. כל צל, מסתורין, חושך ואופל אליו היא התבוננה- ידע עצמו בטוב ולא חש צורך להסתיר עצמו מהעולם, כל צל אפשר לעצמו להיות את שהוא בדיוק. כך שוכני הביצות חיו בשלום בזכות הנושמת שראתה אותן בטוב.
יום אחד, בלמיסה החליטה לצאת ולראות את העולם שמעבר ליער, היא פסעה אל קצה היער, בינות לעצים האחרונים שהיו לה בית, והחלה לצעוד אל עבר הביצות.
הוד מלכותה שפעמה וקרנה מלכותיות בכל צעד, לא נזקקה ליער כדי להיות מלכה, היא הייתה היא, וגם בעודה מתהלכת בביצות, הביצות אפשרו לה מלכותיות, שבילים נוצרו בשבילה בכדי שהיא תוכל ללכת בנוחות, מקומות מסוכנים נמנעו ממנה והיא כלל לא פגשה בהם, הודה ותפארתה נצנצו כשמש על המים גם במי הביצות השחורים.
בעודה פוסעת בין הביצות בסקרנות, לפתע, רעש אדיר של נשימה, מחרישת אזניים נשמע לא רחוק ממנה, דקות ארוכות הקול המאוד אימתני הזה רעם סביבה, עד שבאחת זה נפסק ,ואז היא שמעה פלנג'... גוף אדיר מימדים צולל אל תוך המים, ולאחריו - שקט.
לקח להוד מלכותה רגע להתאושש מההמולה שקרתה לידה, וברגע שהיא השיבה את עצמה לעצמה, היא גילתה שהתעוררה בה סקרנות גדולה לדעת מי זה שמשמיע כאלו קולות, בלב הביצות. היא הלכה אל עבר המקום ממנו הגיע הרעש, וגילתה בועות שעולות מתוך קרקעית מי הביצות וסביבן מרחב גדול של שקט- דבר לא נע שם, פרט לבועות.
מאחר והיא הייתה מלכה, ולא מצאה תשובה למה קורה שם- לא חלף רגע, ומתוך המים עלתה זקנה שכל גופה היה מכוסה באצות.
"ברכות לך, מי את?" פנתה אליה המלכה "אני זקנה פשוטה, שחיה הרבה מאוד שנים בביצות, ונהנת מקרבתה ונוכחותה של הנושמת האהובה." "ומי היא הנושמת האדירה שעליה את מדברת באהדה?"
"הו" אמרה הזקנה, "בואי ואספר לך את הסיפור של זו שמביאה לכולנו ברכה בעצם נוכחותה"
באותו רגע התגלגל לעברן סלע מכוסה בטחב ירוק ורענן, שהיווה כיסא מושלם להוד מעלתה, לשבת ולהקשיב לסיפור של הזקנה...
"יום אחד, לפני הרבה מאוד שנים, הרוחות המנשבות סיפרו לי על הוויה הנושאת כוח עוצמתי ואדיר שעושה דרכה אלינו - במילות הרוחות הייתה הבטחה שמי שתגיע אלינו, תיגע לנו בלב.
הביצות הן לא מהמקומות המבוקשים- בביצה נמצאים אלו שאיבדו את עצמם לחלוטין ורק בביצות הם מוצאים נחמה, או אלו שזה מקומם ואהבתם השלמה- לא תמצאי רבים שמיוזמתם ורצונם החופשי יבואו לביצות, אלא אם כן זה מאז ומתמיד היה מקומם, לכן בביצות לא קורת הרבה תנועה, ומה שנותר לנו זה להנות מהקסם שבא עם השקט והמחשכים של הביצות. לכן כשהרוחות סיפרו שדבר חדש עומד להגיע, היתה בנו הפתעה, ואף ניתן לאמר - ציפיה קלה.
אכן למחרת היא הגיעה- היא באה כי רדפו אותה ולא נותרה לה ברירה אלא להסתתר בביצות, היא הייתה כואבת ומרוטה מתלאות הדרך, בביצות היא מצאה מסתור - מאחר וגופה האדיר מסוגל לחיות גם במים, היא יכלה להתקיים בביצות.
היא לא ניסתה לתקשר עימנו- שוכני הביצות, כל שהיה בה זה צער וכאב על עולמה שחרב. שוכני הביצות יודעים לעסוק כל אחד בענייניו, לכן ניתן לה השקט והמרחב לו הייתה זקוקה- לכאוב את שכואב ולתת זמן ליגון להתמוסס ממנה, היישר אל הביצות שחגגו את המזון המשובח שהגיע אליהן.
בסופו של דבר היא פקחה עיניים ליום שנולד, ידעה שיש לה חיים חדשים וזה הזמן להתחיל לחיות אותם, היא לקחה נשימה עמוקה וצללה פנימה אל הביצות. עיניים יש לה שרואות עמוק פנימה אל הדברים, והיא גילתה שהביצות אוחזות בתוכן- מסתור לכאב, לבושה ואשמה, מסתור לתחושה של פגימות, ואבדן, הביצות מאפשרות מקום לכל מה שלא מעז לחשוף ולהראות את עצמו באור היום הבהיר, ורק בביצות ניתן לו מקום.
היא ראתה את הדברים וחמלה נולדה בה – אותה רדפו ונידו, אותה רצו להסתיר להעלים מהעולם, אותה רצו להרוג כי היא הייתה אחרת ושונה מהחוקים של אלו ששולטים בעולם... מתוך החמלה, בחירה נולדה בה - היא תאפשר להם להיות, היא תיתן להם מקום, היא תאהב אותם.
מאותו היום היא מסרה את עצמה לביצות ונתנה להן להיות לה בית, וכל שהיא עושה זה להתבונן בעיניים אוהבות, על כל אלו שהעולם סביבם רוצה להסתיר, להדחיק ולהוקיע. ומאז, זה עולמה ואלו חייה.
מכיוון שהיא לא נולדה בביצות וגופה זקוק לאוויר שנמצא מעל המים- כל כמה זמן היא עולה מעל המים, נושמת נשימה עמוקה וצוללת בחזרה פנימה אל המרחב שבו היא יכולה לאהוב את כל מי שזקוק לכך יותר מהכל, מאחר והנשימות שלה חזקות, מלאות וקולניות – ניתן לה בביצות השם "הנושמת"."
הזקנה סיימה את הסיפור.
המלכה שהקשיבה לסיפור, הודתה לזקנה והעניקה לה תכשיט משובץ ענבר ירוק במתנה.
מאותו היום היא ידעה שיש מישהי שאוהבת בכל ליבה את האפל והדחוי. כשחזרה ליער, היא אספה סביבה רבים משוכניו, ולצד ערבה זקנה סיפרה להם על זו שחיה בביצות, היא ביקשה שיתנו לעצמם לאהוב גם את מה שלא מוצלח בתוכם ומה שהם מנסים להסתיר, "ביום בו כולנו נאהב את האופל והצללים שבנו, הנושמת תדע שהיא סיימה את עבודתה ותוכל להמשיך בדרכה, ועד שזה יקרה, נשלח לה תודות ומנחות מהיער."
מאותו היום, בכל חודש כשלבנה מלאה האירה את השמיים, הייתה יוצאת מהיער משלחת עם סלים מלאים פירות וכל טוב ומניחה אותה על סלע בביצות לא רחוק ממקומה של הנושמת.
ובכל ליל לבנה חסרה, בלמיסה, הייתה נכנסת אל כוך שקט ביער, בו לא הפריעו לה, נושמת וחוגגת כל רסיס של אופל שהיא מצאה בתוכה.
וזה הסוף הסבר לסיפור צללים נמצאים בכל אחד מאיתנו, אופל שוכן בכל אחת. פעמים רבות אנחנו מנסים להסתיר את האופל, למחוק אותו מחיינו, להחביא אותו בפינה חשוכה ולקוות שהוא יעלם ודי. נסיונות להשתחרר מהאופל, מראש מועדים לכשלון, מאחר והצללים שלנו לא הולכים לשום מקום, בדיוק כמו שעל הפנים של אמא אדמה, בכל פעם שאור השמש מאיר נולד צל. אנחנו כן יכולים, בעזרת תרגול ועבודה פנימית לשלוט על האופל, לדעת אותו ולא לתת לו להשתלט על חיינו, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת, היא על ידי אהבה - לאהוב את האופל, להתבונן על הצללים שלנו, לחבק אותם, לחייך אליהם, לדעת שבדיוק כמו שיש בנו אור ויופי גם הצללים הם חלק מאיתנו. וזה בדיוק מה ש"הנושמת" בסיפור עושה - דמיינו לעצמכם רגע בחיים בו כאב ואופל עטפו אתכם לחלוטין, ודמיינו שממש באותו רגע בו הרגשתם איום ונורא עם עצמכם - היה שם זוג עיניים גדולות שרואות אתכם באהבה- בלי שיפוט, בלי רצון לשנות, לתקן, לשפר, לסדר, בלי צורך לרפא אתכם- רק אהבה, רק מבט שאומר אתם מופלאים ואהובים בדיוק כמו שאתם. דמיינו כמה כוח זה היה נותן לכם להתרומם, לפקוח עיניים ליום חדש עם חיוך ולהאמין בעצמכם... בדרך השמאנית, אנחנו יודעות ויודעים שאמא אדמה אוהבת אותנו תמיד, גם אם טעינו, גם אם נכשלנו, גם אם פגענו, גם אם הרסנו... לפני חודש התחיל החצי האפל של השנה, בדרך השמאנית אנו יודעים שהחל מהיום הארוך ועד ליום הקצר, בתקופה בהם הימים מתקצרים, זו תקופה בה אופלים מוצאים דרכם להתרומם אל פני השטח ולזמן אותנו לריקוד משותף. וזה בדיוק הזמן לעשות את מה שבלמיסה עושה בימי לבנה חסרה - לעצור, להתבונן פנימי אל האופל שבתוכנו ולאהוב. מאחלת לכל אחד ולכל אחת מכם לדעת שאתם אהובים תמיד ולעולם.
A story from an Asht tree in Tynllwyn, Tywyn, Snowdonia, Wales.
מקווה שאהבתם את הסיפור,
הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים.
רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שסיפור עולה לאתר? לחצו על הקישור והצטרפו לקבוצת ווטסאפ שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.
סיפור יפיפה ומרגש מאוד! תודה רבה