זה היה חורף יפהפה, הייתי בעיירה קטנה שנקראת ברקהמסט צפונית ללונדון. במרכז העיירה עוברת תעלה- בבקרים, נהנתי ללכת לצידה, לראות את הברווזים והברבורים, להתבונן על הסירות הצבעוניות ולדבר עם אלו שהפכו אותן לבית. כעבור שבוע מרגע שהגעתי לשם, הטמפרטורות ירדו, מי התעלה קפאו ושלג כיסה הכל בלבן. אנשי הסירות הפעילו את תנורי החימום ודחפו למי התעלה את השלג שנערם על הסיפון, הברבורים שברו את הקרח בכדי שיוכלו להתקדם במים ולמצוא מזון, העולם היה מוקף בדממה שלגית והיה צריך ללכת בזהירות כדי לא להחליק וליפול. במרכז העיירה יש טירה עתיקה נטושה שלידה צומחים אלונים זקנים, בעוד השלג מקיף אותנו ישבתי עם עץ אלון מרהיב, הקשבתי לו וכתבתי את הסיפור שהוא חלק איתי- הסיפור על הזקנה והעורבים- סיפור על מסעות, השתנות וקסם.. . בתמונה למעלה אתם יכולים לראות את האלון מוקף בשלג, בסוף הסיפור יש תמונות נוספות מהעיירה והסבר למשמעות הסיפור. תהנו...
הזקנה והעורבים
הרוח נשבה והניעה ברחש מסתורי את עלי עצי היער - לכבודה, האדמה פתחה דרכים ופילסה שבילים- מאפשרת לה- לזקנה, לפסוע עמוק אל תוך היער.
היא צעדה באיטיות בשבילים שנוצרו לכבודה, על צווארה מחרוזת גולגלות עורבים מפוחמות, בידה מקל עליו תלויות פרסות עיזים המרשרשות עם כל צעד שהיא עושה. עמוק אל תוך היער היא נכנסה, עד שהגיעה למקום בו יש בור- ממנו עולה אש שבוערת תמיד.
החיות לא מתקרבות למקום הזה- שמהווה פתח לצללים מהעולמות התחתונים,
היא נושמת לרווחה- שם היא בבית.
היא פתחה צרור קטן שהיה תלוי על מותנה ומתוכו הוציאה אבן אדומה מבריקה, היא הכניסה את האבן לכדור שזור כסלסלה עשויה חוטי מתכת, שבקצהו העליון מחובר לשרשרת ארוכה. הזקנה תולה את השרשרת על ענף שחלקו מפוחם וצומח מעל בור האש; כך שהאבן נמצאת בתוך הלהבות.
אט אט האבן מתעוררת למהותה בעזרת האש, עד שהיא נדלקת ובוערת מאש משלה. הזקנה מורידה את השרשת מהעץ ומניחה את האבן הבוערת לצידה.
פעם נוספת, היא פותחת את הצרור ומוציאה גולגולת קטנה ועדינה של צופית, היא שמה את הגולגולת על קצה של ענף, ומכניסה אותה אל בין הלהבות להתפחם. כשהגולגולת מפוחמת מספיק, היא מוציאה אותה מהאש ומניחה לצד האבן.
לבסוף, היא מוציאה מהצרור כדור זכוכית שבתוכו עין כחולה, לרגע, היא מתבוננת בעין, ואז, משליכה את כדור הזכוכית אל תוך האש.
האש בולעת ומעקלת את העין אל תוכה- מתוך החיבור ביניהן, האש מתמירה את עצמה, והופכת לאש תכולה.
מאותו הרגע, למשך עידנים, האש בבור תבער בכחול... כשהתהליך הושלם, הזקנה נעמדה והחלה רוקעת עם המקל שלה באדמה, רקעה כך שהפרסות רשרשו, רקעה וקראה לעורבים.
לשמע הזימון, העורבים התקבצו מעליה בקריאות קולניות, חגו מעליה, עד שהראשונים העזו, ירדו, ונעמדו לידה על האדמה, אט אט האחרים הצטרפו אליהם. כשכל העורבים נחתו על האדמה, רקיעות המקל הופסקו.
בעוד העורבים מקיפים אותה, הזקנה הכריזה שהיא צריכה שני שליחים-
אחד- שיעוף לאחותה שנמצאת בהרים המושלגים בצפון, וייתן לה במתנה את האבן האדומה.
השני - יעוף אל אחותה שבמזרח וייתן לה את הגולגולת.
בתמורה, יקבלו העורבים שעוזרים לה - כוחות קסומים.
העורבים הסתכלו אחד על השני, כולם ידעו שמדובר במסעות ארוכים ולא פשוטים, ואף אחד לא שש לעשות אותם, על אף המתנות שהזקנה הציעה בתמורה. כעבור כמה רגעים של דממה, עורב זקן פסע לעברה ואמר "אני מוכן להיות שליח"
"יפה מאוד" היא אמרה, אם כך, אתה תיקח את אבן האש אל אחותי בצפון, שנמצאת בין ההרים המושלגים, בתמורה - אתן לך מתנה; היא לקחה מעט מהאש הכחולה וליטפה את הכנפיים של העורב, בעודה לוחשת מילים עתיקות...
"מעכשיו" היא אמרה, "תוכל לעוף מהר יותר מכל עורב."
היא נתנה לו את האבן והוא עף צפונה במהירות מפתיעה שעוררה פליאה באחרים...
העורבים הסתכלו אחד על השני, לא נראה, שהקסם שנעשה מול עיניהם, עודד אותם לצאת למסע.
שוב דממה...
ואז, עורב צעיר למדי, כזה שרק לאחרונה נוצותיו הפכו שחורות לחלוטין, התקרב אל הזקנה ואמר -
"אני מוכן לצאת אל אחותך שבמזרח"
"טוב מאוד" היא אמרה,
היא לקחה מהאש הכחולה, ליטפה לו את הכנפיים, בעודה אומרת מילים כשופות,
"מעכשיו, אתה תהיה נוצץ מבפנים; כולם יאהבו אותך, ואף אחד לא ירצה לפגוע בך"
העורבים התבוננו עליו, באמת לפתע, הוא נראה יפה יותר, ואהוב יותר בעיניהם.
היא נתנה לו את הגולגולת המושחרת של הצופית, הוא אחז בה ועף אל עבר המזרח.
"סיימנו" אמרה הזקנה, והעורבים כולם עפו והתפזרו...
רק אז, הזקנה נתנה לעצמה להרגיש את תשישות וכבדות הגוף מהמסע הארוך. היא לקחה מעט מהאש הכחולה, מלאה עצמה בכוחות חדשים, והמשיכה בדרך...
מכאן, הסיפור ממשיך עם העורבים...
העורב הזקן עף במהירות, הוא לא היה צריך לנוח הרבה, נח מעט פה ומעט שם והמשיך לעוף, עד להרים המושלגים של הצפון.
בין ההרים שבצפון הייתה מערה- שם גרה הזקנה של הצפון, היה לה שיער לבן וארוך, ובגדים לבנים צחורים.
העורב הזקן נחת במערה, התקרב אל הזקנה, ונתן לה את האבן.
"ומה עכשיו?" שאלה אותו הזקנה,
"מה עכשיו?" שאל בחזרה העורב,
"מה תעשה עכשיו כשהמשימה שלך הושלמה?"
"אחזור אל להקת העורבים"
"אתה יכול לחזור, אך אם אתה רוצה יש אפשרות נוספת- אתה יכול להמשיך בדרך, אל עבר הרפתקאות חדשות..."
העורב היה מופתע מהשאלה שלה, ויותר מכך, הוא היה מופתע מהגילוי; שיש בתוכו זיק ורצון להמשיך במסע...
"אני אשמח להמשיך במסע, אבל עכשיו אין לי משימה..." אמר העורב,
"צור קשר עם הרוחות ותתחבר אליהן. ברגע שתכיר אותן, וייווצר ביניכם קשר של נועם - תן להן להוביל אותך"
העורב הזקן יצא לדרך.
הוא עף עם הרוחות, למד להכיר אותן, ונתן להן להוביל אותו למחוזות חדשים ורחוקים.
זמן רב, הוא עף איתן עד שבסופו של דבר הוא השיל את גופו ועד היום הוא ממשיך לנוע איתן, ובין הרוחות מתעופף לו רוח של עורב..
העורב הצעיר עף למזרח, המסע שלו היה ארוך יותר, כי לו לא היה כוח קסם שנתן לו מהירות. הוא עצר הרבה פעמים בדרך, ובכל מקום שבו הוא עצר, הוא תמיד התקבל בשמחה, הציעו לו אוכל ומכסה ולא היה חסר לו דבר – כוח הקסם שגרם לו להיות אהוב, אפשר לו לנוע בקלות.
בסופו של דבר הוא הגיע אל הגבעות שבמזרח, שם, על אחת הגבעות במרכז של מעגל אבנים, ישבה הזקנה של המזרח- היו לה עיניים רושפות גיצים ואש.
הוא הניח בעדינות את גולגולת הצופית לצידה
"איך הייתה לך הדרך לכאן?" היא שאלה
"היה לי נעים, התייחסו אלי יפה, ותמיד היה לי אוכל ומקום לנוח בו – הדרך הייתה לי טובה"
"טוב מאוד" היא אמרה והוסיפה "דע לך שאני צריכה עוזר, מישהו שישמור ויראה ששום איום לא מגיע אלי"
העורב הקשיב בסקרנות...
אם תרצה להיות העוזר שלי, אבקש ממך לעוף בין הגבעות ולהתיידד עם שוכניהן, דרכם לברר מה מתרחש פה מסביב ולדווח לי– בכל פעם שתחזור, אתן לך בתמורה מתנות של קסם"
הוא היה סקרן להמשיך ולגלות עולם, והסכים להצעה שלה...
מאותו היום, העורב הצעיר התעופף לו בין הגבעות, בזכות העובדה שהוא היה נוצץ ואהוב במיוחד, היה לו פשוט ליצור קשרים עם אלו שהתגוררו או ביקרו בגבעות. בסוף כל יום הוא היה חוזר ומדווח לזקנה של המזרח מה הוא שמע וגילה, ובתמורה הזקנה של המזרח סיפרה לו סיפורים עתיקים, לימדה אותו כשפים וחוכמה עתיקה.
הרבה שנים הוא שירת אותה ולמד,
עד שיום אחד היא הודתה לו על שרותו האדיב ושלחה אותו אל עבר יעודו.
הוא חזר אל להקת העורבים- שם הוא הפך למורה גדול של חוכמה עתיקה...
הזקנה הנודדת- המשיכה בדרכה, ובכל פעם שהיא התעייפה, היא מצאה את הדבר שנתן לה כוח להמשיך.
סוף הסיפור
הסבר לסיפור
מסעות משנים אותנו!
בסיפור המסעות שינו את שני העורבים והפכו את החיים שלהם לשונים ואחרים.
כך גם בחיים שלנו - אם אנחנו מרגישים שהגיע הזמן לעשות שינוי, בכל תחום בחיים- מסע, הוא דרך מופלאה ליצור תנועה בתוכנו וסביבנו כדי לעזור לנו להשתנות.
מסע יכול להיות בנתיבי הרוח ומסע יכול להיות בשבילים פיזיים- למסע יש כוח להפגיש אותנו עם מציאויות ואפשרויות חדשות שמניעות שינוי בחיים.
אם אתם חווים תקיעות בחיים ורוצים שינוי,
אם אתם מגלים שרוב החוויות שמקיפות אתכם בחיים הן לא נעימות,
אם אתם מנסים להשיג שוב ושוב מטרה מסוימת ללא הצלחה,
צאו למסע - ודעו שיש למסע כוח לשנות לכם את החיים. A story from an Oak Tree in the castle ruins of Berkhamsted, Hertfordshire, Uk
מקווה שאהבתם את הסיפור,
הוא ניתן לכם באהבה, אתם יכולים לשתף אותו עם אחרים - לספר אותו בסדנאות, מול תלמידים ובכל הזדמנות אחרת. הבקשה שלי היא שתשמרו על שלמות ותוכן הסיפור וציינו שהסיפור הגיע מהעצים, דרך ריה מספרת הסיפורים שנודדת באירופה ומקשיבה לעצים זקנים.
רוצים לקבל עדכונים בכל פעם שסיפור עולה לאתר? לחצו על הקישור והצטרפו לקבוצת ווטסאפ שקטה שכל עניינה הוא עדכוני סיפורים.
קסום כתמיד 😌 תודה.
מי יודע לאן נגיע אם רק נסכים ללכת באומץ את הצעד הראשון